במחשבה תחילה

אי סימטריות

כמה נאה המאמר "חיה ותן לחיות" , שנתחנכנו עליו כביטוי העליון של החיים בדמוקרטיה מערבית.
כמה שמחו וברכו עליו המיעוטים השונים החוששים מדורסנות הרוב, כמה התהדרו בו בני תרבות למיניהם שמחים בקיומו המאפשר חברה "רב תרבותית". ובכלל יש בה בסיסמה הזו משהו מושך את הלב משהו הנותן את ההרגשה של חיים על פי חזון אחרית הימים "וגר זאב עם כבש".

כבר בתחילת קיומן של המשטרים הדמוקרטים , החלה להתעורר השאלה האם הדמוקרטיה מאפשרת למשל תחת הציווי הנ"ל קיומן של תנועות פוליטיות הדוגלות למשל בדיקטטורה ושבסופן ,באם אך יעלו לשלטון ,יחריבו אותה.
כך למשל המשטר הנאצי משעלה לשלטון, משטרים קומוניסטים למיניהם כלה בדוגמאות בנות ימינו צ́ווס למשל בוונצואלה ; כולם עם עלותם לשלטון מנסים לשנות את החוקה, דרך הרוב הפרלמנטארי או בסיוע משאלי עם, וכל זאת כדי להנציח משטרם הדיקטטורי, פעולה בלתי הפיכה!
במישור היום יומי ישנם עיוותים אחרים. למשל; לחץ (לגיטימי?) , שמפעילות קבוצות שונות דרך סוכנים (מפלגות סקטוריאליות ,לוביסטים,תקשורת,שוחד) כדי לשפר את מצבם.
בהכרח במערכת סגורה עם תקציב קבוע, היענות לצרכי קבוצה אחת מריעה את מצבן של כל האחרות.
בהתייחסה לדתות השונות של הקבוצות החיות תחת משטרה , אימצה הדמוקרטיה את הכלל היפה של "חופש הפולחן".זהו הכלל שמאפשר לקבוצות סגורות שבתוכה לקיים את פולחנן מבלי להפריע לכלל (האומנם?).
מה אם בתוך הקבוצות הללו מתקיימים חוקי דיכוי של הפרט. למשל דיכוי נשים- מילת נשים ,חוקי גירושין מפלים, לבוש בורקה?וכיוצא באלו. מה אז; האם הדמוקרטיה צריכה לפעול; כמו שהיא פועלת בתרועה רמה למשל, נגד פרטים בחברה הקיבוצית שמנסים לסגור נושאים פליליים בתוכה מבלי לערב את השלטונות?
בדרך כלל השלטון הדמוקרטי נזהר מאוד שהוא נדרש לקבוצות הדתיות ואף האכיפה מוגבלת מאוד (ראה מעשי רצח בעטיו של מניע קדוש כמו "כבוד המשפחה" , קריאות קולניות של מואזין בצריחי המסגדים, התפרעויות ציבור חרדי -הכול נכנס תחת כותרת חופש הפולחן.
נראה בהחלט שיש כאן חולשה, שמנוצלת ע"י גופים רבים . אך המשטר ממשיך להתקיים; הציבור נד בראשו וממשיך לעיסוקיו .
הצידוק הרעיוני לכך הוא שהדמוקרטיה למרות תחלואיה הרבים היא בבחינת הרע במיעוטו.
בעולם המעשי (בדרך כלל בחו"ל); גם כן בשוליים, נעשות פעולות. כגון הוצאת מפלגות אנטי דמוקרטיות מחוץ לחוק (נדיר), חוקים מסוימים באירופה נגד הבורקה לנשים בציבור, והגבלות קשות על חופש הפרט לאחר אירועים חריגים כגון ה 11 בספטמבר.

בתוכנו

ומה קורה בתוך המשפחה, אף כאן חיחלה הדמוקרטיה ושלטה גישה של מתן חינוך חופשי וחופש כמעט מוחלט לילדים והתלמידים. את התוצאות הרעות של כמעט אנרכיה בתחום זה אנו קוצרים היום.
כפועל יוצא מכישלונה של שיטה זו, שכנראה נכונה למתי מעט; ושיושמה מדעת בציבור הרחב ,מתחילה להיווצר ריאקציה ומעבר איטי אך ברור לחידוש מסוים של הסמכות ההורית וסמכות בתי הספר. מתוך הרגשה שטובת המשפחה והנוער מחייבת זאת .

כל הנאמר הינו בבחינת רקע לניסיוני לבחון את הנעשה בתוכנו ;קבוצת ה"עם היהודי" בארץ.
קבוצת "העם היהודי" משוסעת על פי חתכים שונים ורבים: עדות, מצב סוציו אקונומי, מגדר, וכמובן על פי ההכרה דתית.
מתוך שסעים אלו אני מנסה לבחון אך רק את השסע שבין הציבור החרדי לבין הציבור החילוני (בלי להתייחס בשלב זה לציבור הדתי ציוני שלו מאפיינים אחרים).
ביחס בין החרדים לחילוניים קיימת כמובן אי סימטריה בסיסית.
הציבור החילוני (הרוב בשלב זה), חי על פי נורמה של חיה ותן לחיות, בעוד שהציבור הדתי בשם הציווי הדתי העליון מוכן ואף רוצה לכפות את דעתו על הכלל ומבחינתו החלפת חוקי המדינה בחוקי התורה הינו דבר רצוי ביותר. הקיצוניים שבתוכו מבקשים זאת עכשיו ומייד והמתונים מוכנים לדחות זאת לעתיד (או עד שייווצר רוב) ,משום "דרכי שלום".
והמסנגרים שבתוכם ובתוכנו; (אדם ברוך ז"ל למשל), מנסים להסביר שאין ציבור זה רוצה באמת במדינת הלכה. מדינה כזו לא התקיימה אף פעם ,וספק באם יכולה להתקיים ,ובעצם זוהי משאת נפש אוטופית הדומה במהותה לאמונה בביאת המשיח.
אישית איני קונה גישה זו. הסיבה פרקטית; נציגי הציבור הזה, שלהם הכוח לא שמעו על גישה כזאת, הם כעמיתיהם החילוניים (נציגינו בכנסת שמפקירים אותנו מידי יום בנושא זה), מבינים רק את שפת ההישגים והכוח. מכיוון שכוחם כאמור בקו עליה , די ברור מה צפוי לנו בסופו של יום.
נציגים שוחרי טוב מטעם החרדים פועלים להחזרת נוער ובוגרים חילוניים בתשובה דבר המהווה עבורם מצווה. חלקם רואים בזאת ממש פעולה של הצלת שבויים ;כיוון שכולנו בני עם אחד ואנחנו לטעמם בחזקת "תינוקות שנישבו".
ומהם תינוקות שנישבו? אלו הם החילוניים ;שלא יודעים דבר על אלוהי היהודים ותורתו הקדושה וכל ימיהם מקטנותם הלעיטו אותם בלימודי חול וציונות ובלבלו את ראשם – שלא באשמתם. כן כאלו אנחנו ולא ידענו כלל.
כמובן שהכול נעשה בנועם ובפיתוי (ראה תנועת חב"ד המפוארת), ומתוך רצון להיטיב.

לעשות?

מה אנחנו ,הציבור החילוני, מנסים לעשות.
להכניס "לימודי ליבה" בתוכניות הלימודים שלהם, למנוע קיפוח בני עדות המזרח במוסדות הליטאים, ולנסות להכניסם לשוק העבודה, על גיוס לצה"ל כבר ויתרנו.
כמובן שכל האמור לעיל נכון ומבורך ויש לבצעו לטובתם ולטובתנו, אך השינוי הגדול המתבקש הינו עידוד ויזמה בתחום של היציאה בשאלה.
הפעולה הזו מתחייבת מהיותנו בני עם אחד.
כמו החרדים אף אני אמונתי האתיאיסטית שלימה ואני מבקש להטיף לציבור שלהם (ולייצב את הסימטריה בין החלקים) בזכות לידע,בזכות לחיי חופש ובחירה ,ובהנאה שיש בחיים כאלה.
להוציא משביים את התינוקות, שבאמת שבויים בתוך הגטאות החרדיים בבתי המדרש והישיבות ותחת השגחה מתמדת של "משגיחים", רבנים ומשפחות.
בודדים מבלי שאיש יוכל לפנות אליהם ולהציע להם דרך אחרת.
ואם הם אינם "תינוקות שנישבו" אז מי כן?

איך

איך פונים לציבור הזה בשפתו; איך מניעים אותו לחפש דרך אחרת , איך מציתים ניצוץ שיהפוך ללהבה שתתפשט בתוכו ותגרום לתנועת יציאה בשאלה המונית זו שאלת המפתח.
מעבר להצלת התינוקות שנשבו הללו תייצב התנועה את הרוב היהודי החילוני ותבטיח את קיומו ואורחות חייו, והמניע האנוכי שכאן ברור.
הדרך לביצוע כמובן שאינה פשוטה; מנגנוני התבדלות ו"התקפדות" ששוכללו באלפי שנות גלות ורדיפות יפעלו את פעולתם ותגובתם תהיה חריפה.
סוף מעשה במחשבה תחילה. בשלב זה נחוצים רעיונות ובייחוד מאלה שהם "חרדים לשעבר" או מקורבים לחרדים עצמם ויכולים לדעת מכלי ראשון מהי הדרך הנאותה.
תקדים לכך כבר היה במאה שעברה, במזרח אירופה, שם קמה תנועה המונית של יציאה בשאלה שתרמה להקמת המדינה, ומכאן נישאב השראה.
האם תהיה הענות לאתגר, הלב ממאמן להאמין שלא , כי הרי בדיני נפשות עסקינן – בנפש הילדים החרדים ובקיום אורחות חיי החברה היהודית החילונית כולה.

אודות sgoder
Curious

2 Responses to במחשבה תחילה

  1. חשבתי רבות על היוזמה שלך.

    ההיסטוריה מלמד אותנו שאותה תנועה גדולה של חזרה בשאלה התרחשה על ידי דתיים, שמרדו בעיקר אך נותרו דתיים למדי בדור הראשון ורק הדור הבא (או אלו שאחריו) נהיה לחילוני באמת. גם הנתונים מסקר הלמ"ס האחרון מראים כי האנשים עוברים דרגת אמונה\מסורת אחת לרוב (בד"כ לכיוון החילוניות), ולא כמה. קשה לאנשים להפןך את עורם, הם נשארים במידה רבה תקועים בעבר. לכן, אני בספק אם אפשרי בכלל להשיג יציאה בשאלה המונית תוך דור. תופעה שכזו תזדקק ל40-60 שנה להערכתי.

    זה לא אומר שאין בכך טעם, כמובן. וגם הדתיים-לייט הרי פלורליסטים הרבה יותר, וזה מה שחשוב. החשש העיקרי שלי הוא שאין טעם בכך שחילונים יפעלו להחזרה בשאלה זו, מכיוון שהם לא מבינים את הציבור החרדי והם מודרים ממנו. המנהיגים שהנהיגו את החזרה בשאלה של לפני 100 שנים היו יוצאים-בשאלה, דתיים שהתפכחו. לא חילוניים מלכתחילה. אני חושש שתנועת "תלהיב" שתצליח תהיה רק כזו שתיצא מתוך הציבור החרדי.

    אני רואה את התפקיד של החילונים כיותר בלספק חברה חילונית תוססת ובטוחה בעצמה, שתוכל לסחוף אליה את החרדים. אותו גל היסטורי של יציאה-בשאלה נעשה בסביבה כזו, ואני חושד שרק סביבה שכזו תאפשר גל המוני שכזה. במילים אחרות, המיקוד של תנועה חילונית שתוביל ליציאה בשאלה לא צריך להיות יציאה בשאלה אלא אידיאולוגיה חילונית נוקבת, בעלת חזון ובטחון עצמי. זה לדעתי מה שבאמת חסר לחילונים בימנו, זה מה שהציונות איבדה בשל הזיהוי של היהדות עם הדת.

    לבסוף, תפקיד חשוב נוסף של החברה ככלל (ולכן, של החילונים) הוא לפרוץ את הכיתתיות החרדית. הכת החרדית, סגירת עצמם וילדיהם מידע וממקורות מידע חיצוניים ומהאפשרות לבחור בעצמם איך לחיות את חייהם כבוגרים, היא לא רק דבר פסול מוסרית אלא גם מנגנון הגנה שפותח בעקבות הצלחת תנועת היציאה-בשאלה. שום תנועה המונית שכזו לא תצלח אלא אם יפרץ מנגנון הגנה זה.

    • sgoder says:

      יאיר,
      שמחתי לתגובתך ;ואני מסכים לגמרי עם כך שכדי שהתנועה תצליח היא חייבת להתחיל מבפנים וע"י החרדים עצמם. החילוניים תפקידם בעניין ,לפרוץ את החומות ולשמש כזרזים של התהליך.
      גם הנחתך שלוח הזמנים לתהליך אינו של "כאן עכשיו" נכונה, אך אין הדבר צריך לרפות את ידינו כמאמר הקלישאה "גם מסע גדול מתחיל בצעד אחד קטן".
      מכיוון שבני עם אחד אנו, זו גם חובתינו, להתיר משביים את החרדים שהם בעיני "התנוקות שנישבו"
      לפיכך עיקר פנייתי בשלב זה של "תלהיב"; שלב סיעור המוחות,היא לחרדים עצמם או מקורבים להם מבין החילוניים , שיעזרו בגיבוש דרכי פעולה מתאימות ושיפעלו את פעולתם בקרב החרדים.
      וכך אמנם כתבתי בכל ה"פוסטים" שכאן.

      באשר לנושא הכבד של מיקוד החילוניים ביצירת "אידיאולוגיה חילונית נוקבת, בעלת חזון ובטחון עצמי" כדבריך; את זה צריך לעשות במקביל וזה אמנם חסר לנו עד מאוד.
      אלא מאי; ממרומי גילי איני מאמין שחרדי יהפוך עורו בשל כך, ויותר מכך, אני מסופק ביכולת לגבש תורה כזו ;מונוליטית, שתהיה מקובלת על רובינו, ראה נסיונות שנעשו בעבר ע"י גופים שונים (התנועה הקיבוצית למשל) וכשלו.

      לטעמי "חיי החופש" של החברה החילונית על פגמיה ופיצולה עדיפים לאין שיעור על חיי בתוככי "גטאות הדת" , ממש כפי שהדמוקרטיה על מגבלותיה עדיפה על דיקטטורות למיניהן.
      אם נאמין בזאת נוכל גם לשכנע את החרדים; וכל היתר טקטיקות.
      ואחזור על פנייתי אם אתה תומך ברעיון אנא פעל להפצתו , כאמור גם לחרדים שבשלים לתהליך .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: