חיפוש

דעת אמת

במסגרת מסע חיפוש שאני מנסה לקיים עם אחרים ועם עצמי הגעתי לאתר "דעת אמת" המנסה לקדם סדר יום חילוני, הומאני ואתיאיסטי.  מטעם עמותה בעלת שם  זהה שהוקמה  ע"י ירון ידען אתר מלא גדוש ומרתק בנושאים רלוונטיים  .

האיש חזר בתשובה בגיל 17 , נשאב לעולם הישיבות החרדיות , התחתן ואף מילא את מצוות פרו ורבו כלשונה- 7 צאצאים,הגיע למעמד ראש כולל ובסופו של דבר לאחר כ 17 שנים נוספות חזר בשאלה ,הוא ואשתו.ושב להיות אדם חילוני .
הרצאתו המתארת את התהליכים שעבר ופותחת צוהר לעולם בחורי הישיבות והאברכים –
כאן.

במסגרת האתר מתוארת גם פעילות אקטיבית של כתיבת עלונים והפצתם , – פעולות מרשימות לכל הדעות.

בבחירות האחרונות, הוקמה על ידו כיו"ר (יאיר גרבוז קרמן ואחרים ) ב 2008 מפלגת אור ;שניסתה להיכנס לכנסת ה18   (2009) ולא הצליחה. המפלגה זכתה ב 815 קולות בלבד – על פי וויקיפדיה.

למרות זאת, מספר האתרים באוריינטציה חרדית ברשת; ששמו לעצמם מטרה להילחם בדעותיו ובהפצתן, מלמדים על הצלחתו . האתרים גם מתעדים את פעילותם – תביעות משפטיות כנגד העמותה בגין הפצת העלונים.

בקיצור , מיהרתי להירשם לאתר , ולתמוך בו.

תלהיב

ולמרות זאת לנושא העיקרי בעיני, נושא הליבה – פעילות תלהיב – תנועה לחידוש היציאה בשאלה . לא מצאתי מענה מספק.

באתר עצמו איזכורים להפצת עלונים, אך אין משנה סדורה בנושא תלהיב .

חסרים למשל ראיונות עם יוצאים בשאלה או מחקר אקדמי (האם נעשה אי פעם בנושא זה?), דבר שהיה אולי מאפשר לימוד התופעה ודרכים להגברתה.
העמותה הנ"ל פועלת כבר מספר שנים בתחום זה מ 1998 וזוקפת לזכותה הצלחות רבות – כך בשיחה עם ירון ידען.

להלן מספר הערות:

1. נתחיל בפוליטיקה- מבחינה עקרונית העמותה מבקשת ליצור כוח פוליטי בכנסת, כפליט של תנועות מסוג ד"ש ושינוי של טומי לפיד וכצופה מהצד על תנועתו של רפי – הגמלאים,  איני נותן סיכוי רב לדרך זו.
   בסופו של דבר גם אם יכנסו מספר קטן של נציגים ויצליחו לצלוח את אחוז החסימה ;על "פלטפורמה אתיאיסטית "  ; בסופו של דבר ישבו בקואליציה עם החרדים תחת הסיסמא הפרגמאטית "בואו ונשפיע מבפנים" ובסופו ימצאו עצמם  בתוככי מערכת העיכול של המפלגות הגדולות ויפלטו כפסולת שאין חפץ בה דרך התחת ; במערכת הבחירות שלאחריה..
   אם כבר , אז אולי לובי וקיבוץ חברי כנסת תחת דגל כזה (בדומה ללובי החברתי או נאמני א"י) יוכל להביא לתוצאות.
2. כיוון פעולה אחר; הינו פעולה בציבור החילוני בארץ להגברת המודעות האתיאיסטית ומתוך כך גם חיזוק אפשרויות פוליטיות. גם בתחום זה פועלת האגודה, ויש כנראה גם גופים או פרטים  נוספים בתחום – ראה בקישורים.
   בקושי שיש לאדם חילוני  לבטא את האמירה "אין אלוהים" בפרהסיה מחשש בפגיעה בקודש; ויותר מכך גם מחשש פיזי מסוים , אין מתמודדים .

דווקא בנושא זה מצאתי הרצאה נפלאה של ריצרד דאוקינס מחבר הספר יש אלוהים? :  כאן. ההרצאה ניתנה בכינוס בארה"ב אבל רלוונטית בהחלט גם לנו בנושאים שצוינו לעיל.

ההרצאה מתייחסת לחשש הגדול של המאמינים (בצדק)  מפני תורת דרווין וגם בחולשה הגדולה של האתיאיסטים , הרוב, אל מול המיעוט הדתי , כן ,גם בארה"ב.

 

דאוקינס מטיף לאקטיביזם אתיאיסטי וליציאה מהארון של האתיאיסטים.

למרבית הצער ההרצאה באנגלית.

1. ואל אף כל זאת; ועקב האיום שיש היום ובעתיד על רווחת הציבור החילוני ואורחות חייו , מתחיל להיפתח חלון הזדמנויות לשינוי כולל פוליטי מתי בדיוק זה יקרה לא ברור, ומכיוון שחלק זה – הפוליטי ;לא ממש מעניין אותי (למרות חשיבותו) אמשיך להתמקד בתלהיב.

דוגמאות

 

בהרצאתו  מתאר ירון ידען את התהליך שעבר עליו ,ועיקרו ,אם הבנתי נכון הינו הסתירה שמצא בין הקודקס של הדת היהודית התלמוד הבבלי לבין העולם ה"אמיתי".

מכיוון שהתלמוד לתפיסת החרדים ירד כמקשה אחת כתורה שבעל פה מאלוהים למשה בסיני ,התגלגל במרוצת הדורות, ובסופו של דבר נכתב ונחתם ע"י חכמי בבל.  איך זה קיימת סתירה בינו (הידע האלוהי) לבין הידע של היום ואפילו הידע של ימי כתיבתו ?

ירון שבמהלך לימודיו בהלכות כשרות נתקל לראשונה בסתירה כזו (בהקשר למערכת קני הנשימה של הפרה) פנה לוטרינרים והציג את השאלה לרבנים ואלו לא הצליחו לישב את הסתירה.

ומהפקפוק הראשון נולדו נוספים.

מכיוון שהתנאי להיותך יהודי חרדי;( מעבר לכך שנולדת יהודי), הינו קיום המצוות במלואם ועל פי ה"שולחן ערוך" לא יכול היה עוד ירון להכיל את הסתירה, וכך הותנע  אצלו תהליך היציאה בשאלה.

אין בהכרח מקרהו של ירון שהתחנך מלכתחילה חינוך חפשי והיה יכול לחקור במופלא ממנו, דומה למקרה של מרבית תלמידי הישיבה והאברכים שנולדו לעולם הזה והם היעד לפעולת "תלהיב".

שהרהרתי לעצמי בנשוא פרטתי כבר בפוסט הראשון עקרון ראשון:

עקרונות- ודרכי פעולה

1. התאמה – התהליך כולו יתנהל במספר מישורים ובתאום מלא וחייב לפנות לציבורים שונים בצורה שונה כך למשל נוער שעיקר רצונו ל"צאת" נובע ממתח מיני שונה מנוער שתהיותיו לגבי צוויים דתיים באים ממקור שכלתני . נוער שנמצא במצוקה מחמת קשיי לימוד בישיבות חייב גישה שונה מנוער שחי במסגרת משפחתית מתעללת ולכולם כמובן העלאת סף המודעות והסקרנות תעזור.

אבל הפרוט הוא כוללני מדי ולא התייחס לפרטים ולשאלה מה בדיוק מניע חרדי לצאת בשאלה?

חסרו לי הרקע והכרת תהליכים שאנשים שונים עברו , ויתכן שמהם יגזרו דרכי הפעולה. כל זאת מבלי לסתור דרכי פעולה (מבורכות ) שנוקטת בהם כבר עתה העמותה הנ"ל.

האם ידע כזה קיים בגופים המסייעים ליוצאים בשאלה.

דרור

באתר דרור מצאתי עמודים רלוונטיים  ; למשל מחקר של ד"ר שרית ברזילי כאן, המחקר נערך על קבוצה של 22 יוצאים בשאלה וניסה לזהות דפוסים.

שלושה טיפוסים זוהו ציטוט:

בניתוח סיפורי החיים של "היוצאים-הטריים" מצאתי שלושה טיפוסים מובחנים – "האפיקורס מלידה", "הכמה לעצמאות" ו"המאמין שהתפקר".
"האפיקורסים מלידה" מציגים את עצמם כנעדרי אמונה מאז ומעולם. האמונה, כמו גם השיח אודותיה, תופסים מקום שולי מאוד בסיפור חייהם. יש סיפורים שבהם האמונה כלל לא מוזכרת, ובאחרים היא מוזכרת בזיקה לטענה, כי משחר ילדותם היו בהם מחשבות כפירה.  האפיקורסים מלידה מספרים את סיפור יציאתם  ככרונולוגיה של יציאה ידועה מראש. היציאה מתוארת כתהליך של הסרת המסכה וחשיפת האני הפנימי החילוני שהתקיים בהם מאז ומעולם. ההמשכיות תופסת מקום מרכזי בהבניית הסיפור וההמרה נדחקת לפינה.
לעומתם, "הכמהים לעצמאות" מארגנים את סיפור חייהם סביב מוטיב ההמרה. סיפורם נפתח בטענה שאין קשר בין עברם החרדי לבין ההווה החילוני. לטענתם, בעבר הם היו חרדים אדוקים ובעקבות הכמיהה לעצמאות במחשבה ובאורח החיים הם החליטו לחולל המרה חדה ולנטוש את החברה החרדית. עיקר המוטיבציה שלהם ליציאה אל החברה החילונית נובעת מכמיהה לשינוי אורח החיים בכיוון של רכישת עצמאות מחשבתית וקיומית.

 

"המאמין שהתפקר"
אדוניה, שמו הבדוי של אחד "היוצאים-הטריים" שהוגדר כ"מאמין שהתפקר", הוא היחיד מבין 22 המספרים שעזב את העולם החרדי רק בגלל קריסת האמונה. אדוניה מספר סיפור אהבה על החברה החרדית, אולם בעקבות "תאונה" : מפגש בביתו עם  "חוזרים בתשובה" – התעוררו בקרבו שאלות כפירה וכשאלה לא זכו לתשובה קרסה אמונתו ואבדה. "אהבתי את החיים האלה", הוא אומר, "ובכל זאת לעזוב את הכל ולהחליף למשהו אחר זה רק אידיאולוגיה".

 

סוף ציטוט.

 

סיפורו של ירון ידען נראה כשייך אף הוא לקטגוריות "המאמין שהתפקר" – הנדירה יותר.

 

מאמר על תהליכי היציאה בשאלה כאן וסיפורי יוצאים בשאלה כאן.

 

האם ניתן לגזור מכאן דרכי פעולה לנוער החרדי כולו?

 

מיני זוטות

זה עתה נתבשרתי בתוכניתו של ירון לונדון (יום ג ה 2 לנובמבר 2010, על פסק של הרב הגאון פוסק הדור הליטאי אלישיב

פסק שבדורינו אין החילוניים יכולים ליהנות יותר מהגנת "תינוק שנשבה" מכיוון שלנגד עיניהם עומדת כל העת תמונתם של קהילות החרדים ואורחות חייהם , ולא יוכלו לטעון יותר – לא ידענו.

 

הלך עלינו…

עיון ברשת מוסיף פרוט יתר על מה שנאמר בטלביזיה; כאן בציטוט ממעריב  14.6.2009 מתוך כתבה של אבישי בן חיים:

 

כבר לא "תינוק שנשבה"

יש פה חילוני שנעלב כשהחרדים מגדיד רים אותו כ"תינוק שנשבה"? אם כן, אז הנה בשורה טובה. מנהיג הציבור הליטאי הרב יוסף שלום אלישיב קובע שאתה כבר לא. שהחילונים של היום הם לא תינוקות שנד שבו. מדובר במהפכה השקפתית בעלת השד לכות הלכתיות ביחסם של החרדים לחילוד נים. המונח הזה זכה לפריחה על רקע הולדת תופעת היהודי החילוני במאות האחרונות. תחת כנפיו יכולים החרדים לסנגר על החיד לונים ולומר שהם לא אשמים במצבם שכן לא זכו לקבל חינוך יהודי ראוי ולכן אינם אשמים בעבירות שהם עוברים.

בספר חדש, "פניני תפילה", העוסק ב"ד פסקי הלכה וחידושים שנשמעו מפי מרן רבינו יוסף שלום אלישיב שליט"א", שחיבר תלמידו ומקורבו הרב בן ציון קוק, מצוטטת התייחסותו הרשמית של הרב אלישיב לנוד שא. עמדתו המהפכנית גורסת שמקור המונח בגמרא עוסק ב"תינוק שנשבה לבין הגויים" ואילו "בימינו כל חילוני יושב בין יהודים, האם אפשר לומר שאינו יודע מהי שבת? הוא לא רוצה לדעת. הרי יש כל מיני אמצעי תקשורת ויודע ש'פרומע יידין' (יהודים חרדים, א"ב) שומרים שבת. אם כן, כיוון שיודע שהוא יהודי, הוא היה צריך לחקור את האמת".

האוטוריטה הרבנית הבכירה שהשתמשה במונח הזה להגדרת החילונים היא ה"חזון איש", הרב שחתום על פירוק מטען הנפץ המכונה "דין מורידין" ועל השאלה מדוע לא יחול על החילונים היום כמו על האפיקורד סים בעבר. מה זה "דין מורידין?" מורידים אדם שאין עליו עונש מוות ברור לבור ו"אין מעלין".

למרבה המזל הגדרת החילונים כתינוקות שנשבו אינה הנימוק המרכזי של החזון איש לביטול "דין מורידין", אלא כפי שהוא מצוטט בספר: בדור הזה "מצווה לאהוב את הרשעים", שכן תנאי מוקדם לשנאה הוא תוכחה ועכשיו "אין אנו יודעים להוכיח". אם כי הרב אלישיב העיר: "לא כל מי שאסור לשנאותו, יש מצווה לאהוב אותו".

 

סוף ציטוט.

וכבר למדנו מסיפור הכורים בצ́ילה ולהבדיל מהסיפור המקראי של יוסף ואחיו על יוסף שהושלך לבור, שגם אם ישליכו אותנו לבור, נדע לצאת ממנו.