h1 /&gt

בצורת

 

כמה שטויות עוד נגזר עלינו לשמוע וגרוע מכך, להגיב.

שילוב החום והבצורת הביא בכנפיו את המכשפים החדשים – הרבנים אלו יחד עם חקלאים צמאים לגשם, מתפללים יחדיו לגשם, פרימיטיביות של ממש כנידח שבשבטים על פני הכדור או אי שם בהיסטוריה האנושית עמוק בנבכי הזמן.

חיפוש

דעת אמת

במסגרת מסע חיפוש שאני מנסה לקיים עם אחרים ועם עצמי הגעתי לאתר "דעת אמת" המנסה לקדם סדר יום חילוני, הומאני ואתיאיסטי.  מטעם עמותה בעלת שם  זהה שהוקמה  ע"י ירון ידען אתר מלא גדוש ומרתק בנושאים רלוונטיים  .

האיש חזר בתשובה בגיל 17 , נשאב לעולם הישיבות החרדיות , התחתן ואף מילא את מצוות פרו ורבו כלשונה- 7 צאצאים,הגיע למעמד ראש כולל ובסופו של דבר לאחר כ 17 שנים נוספות חזר בשאלה ,הוא ואשתו.ושב להיות אדם חילוני .
הרצאתו המתארת את התהליכים שעבר ופותחת צוהר לעולם בחורי הישיבות והאברכים –
כאן.

במסגרת האתר מתוארת גם פעילות אקטיבית של כתיבת עלונים והפצתם , – פעולות מרשימות לכל הדעות.

בבחירות האחרונות, הוקמה על ידו כיו"ר (יאיר גרבוז קרמן ואחרים ) ב 2008 מפלגת אור ;שניסתה להיכנס לכנסת ה18   (2009) ולא הצליחה. המפלגה זכתה ב 815 קולות בלבד – על פי וויקיפדיה.

למרות זאת, מספר האתרים באוריינטציה חרדית ברשת; ששמו לעצמם מטרה להילחם בדעותיו ובהפצתן, מלמדים על הצלחתו . האתרים גם מתעדים את פעילותם – תביעות משפטיות כנגד העמותה בגין הפצת העלונים.

בקיצור , מיהרתי להירשם לאתר , ולתמוך בו.

תלהיב

ולמרות זאת לנושא העיקרי בעיני, נושא הליבה – פעילות תלהיב – תנועה לחידוש היציאה בשאלה . לא מצאתי מענה מספק.

באתר עצמו איזכורים להפצת עלונים, אך אין משנה סדורה בנושא תלהיב .

חסרים למשל ראיונות עם יוצאים בשאלה או מחקר אקדמי (האם נעשה אי פעם בנושא זה?), דבר שהיה אולי מאפשר לימוד התופעה ודרכים להגברתה.
העמותה הנ"ל פועלת כבר מספר שנים בתחום זה מ 1998 וזוקפת לזכותה הצלחות רבות – כך בשיחה עם ירון ידען.

להלן מספר הערות:

1. נתחיל בפוליטיקה- מבחינה עקרונית העמותה מבקשת ליצור כוח פוליטי בכנסת, כפליט של תנועות מסוג ד"ש ושינוי של טומי לפיד וכצופה מהצד על תנועתו של רפי – הגמלאים,  איני נותן סיכוי רב לדרך זו.
   בסופו של דבר גם אם יכנסו מספר קטן של נציגים ויצליחו לצלוח את אחוז החסימה ;על "פלטפורמה אתיאיסטית "  ; בסופו של דבר ישבו בקואליציה עם החרדים תחת הסיסמא הפרגמאטית "בואו ונשפיע מבפנים" ובסופו ימצאו עצמם  בתוככי מערכת העיכול של המפלגות הגדולות ויפלטו כפסולת שאין חפץ בה דרך התחת ; במערכת הבחירות שלאחריה..
   אם כבר , אז אולי לובי וקיבוץ חברי כנסת תחת דגל כזה (בדומה ללובי החברתי או נאמני א"י) יוכל להביא לתוצאות.
2. כיוון פעולה אחר; הינו פעולה בציבור החילוני בארץ להגברת המודעות האתיאיסטית ומתוך כך גם חיזוק אפשרויות פוליטיות. גם בתחום זה פועלת האגודה, ויש כנראה גם גופים או פרטים  נוספים בתחום – ראה בקישורים.
   בקושי שיש לאדם חילוני  לבטא את האמירה "אין אלוהים" בפרהסיה מחשש בפגיעה בקודש; ויותר מכך גם מחשש פיזי מסוים , אין מתמודדים .

דווקא בנושא זה מצאתי הרצאה נפלאה של ריצרד דאוקינס מחבר הספר יש אלוהים? :  כאן. ההרצאה ניתנה בכינוס בארה"ב אבל רלוונטית בהחלט גם לנו בנושאים שצוינו לעיל.

ההרצאה מתייחסת לחשש הגדול של המאמינים (בצדק)  מפני תורת דרווין וגם בחולשה הגדולה של האתיאיסטים , הרוב, אל מול המיעוט הדתי , כן ,גם בארה"ב.

 

דאוקינס מטיף לאקטיביזם אתיאיסטי וליציאה מהארון של האתיאיסטים.

למרבית הצער ההרצאה באנגלית.

1. ואל אף כל זאת; ועקב האיום שיש היום ובעתיד על רווחת הציבור החילוני ואורחות חייו , מתחיל להיפתח חלון הזדמנויות לשינוי כולל פוליטי מתי בדיוק זה יקרה לא ברור, ומכיוון שחלק זה – הפוליטי ;לא ממש מעניין אותי (למרות חשיבותו) אמשיך להתמקד בתלהיב.

דוגמאות

 

בהרצאתו  מתאר ירון ידען את התהליך שעבר עליו ,ועיקרו ,אם הבנתי נכון הינו הסתירה שמצא בין הקודקס של הדת היהודית התלמוד הבבלי לבין העולם ה"אמיתי".

מכיוון שהתלמוד לתפיסת החרדים ירד כמקשה אחת כתורה שבעל פה מאלוהים למשה בסיני ,התגלגל במרוצת הדורות, ובסופו של דבר נכתב ונחתם ע"י חכמי בבל.  איך זה קיימת סתירה בינו (הידע האלוהי) לבין הידע של היום ואפילו הידע של ימי כתיבתו ?

ירון שבמהלך לימודיו בהלכות כשרות נתקל לראשונה בסתירה כזו (בהקשר למערכת קני הנשימה של הפרה) פנה לוטרינרים והציג את השאלה לרבנים ואלו לא הצליחו לישב את הסתירה.

ומהפקפוק הראשון נולדו נוספים.

מכיוון שהתנאי להיותך יהודי חרדי;( מעבר לכך שנולדת יהודי), הינו קיום המצוות במלואם ועל פי ה"שולחן ערוך" לא יכול היה עוד ירון להכיל את הסתירה, וכך הותנע  אצלו תהליך היציאה בשאלה.

אין בהכרח מקרהו של ירון שהתחנך מלכתחילה חינוך חפשי והיה יכול לחקור במופלא ממנו, דומה למקרה של מרבית תלמידי הישיבה והאברכים שנולדו לעולם הזה והם היעד לפעולת "תלהיב".

שהרהרתי לעצמי בנשוא פרטתי כבר בפוסט הראשון עקרון ראשון:

עקרונות- ודרכי פעולה

1. התאמה – התהליך כולו יתנהל במספר מישורים ובתאום מלא וחייב לפנות לציבורים שונים בצורה שונה כך למשל נוער שעיקר רצונו ל"צאת" נובע ממתח מיני שונה מנוער שתהיותיו לגבי צוויים דתיים באים ממקור שכלתני . נוער שנמצא במצוקה מחמת קשיי לימוד בישיבות חייב גישה שונה מנוער שחי במסגרת משפחתית מתעללת ולכולם כמובן העלאת סף המודעות והסקרנות תעזור.

אבל הפרוט הוא כוללני מדי ולא התייחס לפרטים ולשאלה מה בדיוק מניע חרדי לצאת בשאלה?

חסרו לי הרקע והכרת תהליכים שאנשים שונים עברו , ויתכן שמהם יגזרו דרכי הפעולה. כל זאת מבלי לסתור דרכי פעולה (מבורכות ) שנוקטת בהם כבר עתה העמותה הנ"ל.

האם ידע כזה קיים בגופים המסייעים ליוצאים בשאלה.

דרור

באתר דרור מצאתי עמודים רלוונטיים  ; למשל מחקר של ד"ר שרית ברזילי כאן, המחקר נערך על קבוצה של 22 יוצאים בשאלה וניסה לזהות דפוסים.

שלושה טיפוסים זוהו ציטוט:

בניתוח סיפורי החיים של "היוצאים-הטריים" מצאתי שלושה טיפוסים מובחנים – "האפיקורס מלידה", "הכמה לעצמאות" ו"המאמין שהתפקר".
"האפיקורסים מלידה" מציגים את עצמם כנעדרי אמונה מאז ומעולם. האמונה, כמו גם השיח אודותיה, תופסים מקום שולי מאוד בסיפור חייהם. יש סיפורים שבהם האמונה כלל לא מוזכרת, ובאחרים היא מוזכרת בזיקה לטענה, כי משחר ילדותם היו בהם מחשבות כפירה.  האפיקורסים מלידה מספרים את סיפור יציאתם  ככרונולוגיה של יציאה ידועה מראש. היציאה מתוארת כתהליך של הסרת המסכה וחשיפת האני הפנימי החילוני שהתקיים בהם מאז ומעולם. ההמשכיות תופסת מקום מרכזי בהבניית הסיפור וההמרה נדחקת לפינה.
לעומתם, "הכמהים לעצמאות" מארגנים את סיפור חייהם סביב מוטיב ההמרה. סיפורם נפתח בטענה שאין קשר בין עברם החרדי לבין ההווה החילוני. לטענתם, בעבר הם היו חרדים אדוקים ובעקבות הכמיהה לעצמאות במחשבה ובאורח החיים הם החליטו לחולל המרה חדה ולנטוש את החברה החרדית. עיקר המוטיבציה שלהם ליציאה אל החברה החילונית נובעת מכמיהה לשינוי אורח החיים בכיוון של רכישת עצמאות מחשבתית וקיומית.

 

"המאמין שהתפקר"
אדוניה, שמו הבדוי של אחד "היוצאים-הטריים" שהוגדר כ"מאמין שהתפקר", הוא היחיד מבין 22 המספרים שעזב את העולם החרדי רק בגלל קריסת האמונה. אדוניה מספר סיפור אהבה על החברה החרדית, אולם בעקבות "תאונה" : מפגש בביתו עם  "חוזרים בתשובה" – התעוררו בקרבו שאלות כפירה וכשאלה לא זכו לתשובה קרסה אמונתו ואבדה. "אהבתי את החיים האלה", הוא אומר, "ובכל זאת לעזוב את הכל ולהחליף למשהו אחר זה רק אידיאולוגיה".

 

סוף ציטוט.

 

סיפורו של ירון ידען נראה כשייך אף הוא לקטגוריות "המאמין שהתפקר" – הנדירה יותר.

 

מאמר על תהליכי היציאה בשאלה כאן וסיפורי יוצאים בשאלה כאן.

 

האם ניתן לגזור מכאן דרכי פעולה לנוער החרדי כולו?

 

מיני זוטות

זה עתה נתבשרתי בתוכניתו של ירון לונדון (יום ג ה 2 לנובמבר 2010, על פסק של הרב הגאון פוסק הדור הליטאי אלישיב

פסק שבדורינו אין החילוניים יכולים ליהנות יותר מהגנת "תינוק שנשבה" מכיוון שלנגד עיניהם עומדת כל העת תמונתם של קהילות החרדים ואורחות חייהם , ולא יוכלו לטעון יותר – לא ידענו.

 

הלך עלינו…

עיון ברשת מוסיף פרוט יתר על מה שנאמר בטלביזיה; כאן בציטוט ממעריב  14.6.2009 מתוך כתבה של אבישי בן חיים:

 

כבר לא "תינוק שנשבה"

יש פה חילוני שנעלב כשהחרדים מגדיד רים אותו כ"תינוק שנשבה"? אם כן, אז הנה בשורה טובה. מנהיג הציבור הליטאי הרב יוסף שלום אלישיב קובע שאתה כבר לא. שהחילונים של היום הם לא תינוקות שנד שבו. מדובר במהפכה השקפתית בעלת השד לכות הלכתיות ביחסם של החרדים לחילוד נים. המונח הזה זכה לפריחה על רקע הולדת תופעת היהודי החילוני במאות האחרונות. תחת כנפיו יכולים החרדים לסנגר על החיד לונים ולומר שהם לא אשמים במצבם שכן לא זכו לקבל חינוך יהודי ראוי ולכן אינם אשמים בעבירות שהם עוברים.

בספר חדש, "פניני תפילה", העוסק ב"ד פסקי הלכה וחידושים שנשמעו מפי מרן רבינו יוסף שלום אלישיב שליט"א", שחיבר תלמידו ומקורבו הרב בן ציון קוק, מצוטטת התייחסותו הרשמית של הרב אלישיב לנוד שא. עמדתו המהפכנית גורסת שמקור המונח בגמרא עוסק ב"תינוק שנשבה לבין הגויים" ואילו "בימינו כל חילוני יושב בין יהודים, האם אפשר לומר שאינו יודע מהי שבת? הוא לא רוצה לדעת. הרי יש כל מיני אמצעי תקשורת ויודע ש'פרומע יידין' (יהודים חרדים, א"ב) שומרים שבת. אם כן, כיוון שיודע שהוא יהודי, הוא היה צריך לחקור את האמת".

האוטוריטה הרבנית הבכירה שהשתמשה במונח הזה להגדרת החילונים היא ה"חזון איש", הרב שחתום על פירוק מטען הנפץ המכונה "דין מורידין" ועל השאלה מדוע לא יחול על החילונים היום כמו על האפיקורד סים בעבר. מה זה "דין מורידין?" מורידים אדם שאין עליו עונש מוות ברור לבור ו"אין מעלין".

למרבה המזל הגדרת החילונים כתינוקות שנשבו אינה הנימוק המרכזי של החזון איש לביטול "דין מורידין", אלא כפי שהוא מצוטט בספר: בדור הזה "מצווה לאהוב את הרשעים", שכן תנאי מוקדם לשנאה הוא תוכחה ועכשיו "אין אנו יודעים להוכיח". אם כי הרב אלישיב העיר: "לא כל מי שאסור לשנאותו, יש מצווה לאהוב אותו".

 

סוף ציטוט.

וכבר למדנו מסיפור הכורים בצ́ילה ולהבדיל מהסיפור המקראי של יוסף ואחיו על יוסף שהושלך לבור, שגם אם ישליכו אותנו לבור, נדע לצאת ממנו.

 

 

 

במחשבה תחילה

אי סימטריות

כמה נאה המאמר "חיה ותן לחיות" , שנתחנכנו עליו כביטוי העליון של החיים בדמוקרטיה מערבית.
כמה שמחו וברכו עליו המיעוטים השונים החוששים מדורסנות הרוב, כמה התהדרו בו בני תרבות למיניהם שמחים בקיומו המאפשר חברה "רב תרבותית". ובכלל יש בה בסיסמה הזו משהו מושך את הלב משהו הנותן את ההרגשה של חיים על פי חזון אחרית הימים "וגר זאב עם כבש".

כבר בתחילת קיומן של המשטרים הדמוקרטים , החלה להתעורר השאלה האם הדמוקרטיה מאפשרת למשל תחת הציווי הנ"ל קיומן של תנועות פוליטיות הדוגלות למשל בדיקטטורה ושבסופן ,באם אך יעלו לשלטון ,יחריבו אותה.
כך למשל המשטר הנאצי משעלה לשלטון, משטרים קומוניסטים למיניהם כלה בדוגמאות בנות ימינו צ́ווס למשל בוונצואלה ; כולם עם עלותם לשלטון מנסים לשנות את החוקה, דרך הרוב הפרלמנטארי או בסיוע משאלי עם, וכל זאת כדי להנציח משטרם הדיקטטורי, פעולה בלתי הפיכה!
במישור היום יומי ישנם עיוותים אחרים. למשל; לחץ (לגיטימי?) , שמפעילות קבוצות שונות דרך סוכנים (מפלגות סקטוריאליות ,לוביסטים,תקשורת,שוחד) כדי לשפר את מצבם.
בהכרח במערכת סגורה עם תקציב קבוע, היענות לצרכי קבוצה אחת מריעה את מצבן של כל האחרות.
בהתייחסה לדתות השונות של הקבוצות החיות תחת משטרה , אימצה הדמוקרטיה את הכלל היפה של "חופש הפולחן".זהו הכלל שמאפשר לקבוצות סגורות שבתוכה לקיים את פולחנן מבלי להפריע לכלל (האומנם?).
מה אם בתוך הקבוצות הללו מתקיימים חוקי דיכוי של הפרט. למשל דיכוי נשים- מילת נשים ,חוקי גירושין מפלים, לבוש בורקה?וכיוצא באלו. מה אז; האם הדמוקרטיה צריכה לפעול; כמו שהיא פועלת בתרועה רמה למשל, נגד פרטים בחברה הקיבוצית שמנסים לסגור נושאים פליליים בתוכה מבלי לערב את השלטונות?
בדרך כלל השלטון הדמוקרטי נזהר מאוד שהוא נדרש לקבוצות הדתיות ואף האכיפה מוגבלת מאוד (ראה מעשי רצח בעטיו של מניע קדוש כמו "כבוד המשפחה" , קריאות קולניות של מואזין בצריחי המסגדים, התפרעויות ציבור חרדי -הכול נכנס תחת כותרת חופש הפולחן.
נראה בהחלט שיש כאן חולשה, שמנוצלת ע"י גופים רבים . אך המשטר ממשיך להתקיים; הציבור נד בראשו וממשיך לעיסוקיו .
הצידוק הרעיוני לכך הוא שהדמוקרטיה למרות תחלואיה הרבים היא בבחינת הרע במיעוטו.
בעולם המעשי (בדרך כלל בחו"ל); גם כן בשוליים, נעשות פעולות. כגון הוצאת מפלגות אנטי דמוקרטיות מחוץ לחוק (נדיר), חוקים מסוימים באירופה נגד הבורקה לנשים בציבור, והגבלות קשות על חופש הפרט לאחר אירועים חריגים כגון ה 11 בספטמבר.

בתוכנו

ומה קורה בתוך המשפחה, אף כאן חיחלה הדמוקרטיה ושלטה גישה של מתן חינוך חופשי וחופש כמעט מוחלט לילדים והתלמידים. את התוצאות הרעות של כמעט אנרכיה בתחום זה אנו קוצרים היום.
כפועל יוצא מכישלונה של שיטה זו, שכנראה נכונה למתי מעט; ושיושמה מדעת בציבור הרחב ,מתחילה להיווצר ריאקציה ומעבר איטי אך ברור לחידוש מסוים של הסמכות ההורית וסמכות בתי הספר. מתוך הרגשה שטובת המשפחה והנוער מחייבת זאת .

כל הנאמר הינו בבחינת רקע לניסיוני לבחון את הנעשה בתוכנו ;קבוצת ה"עם היהודי" בארץ.
קבוצת "העם היהודי" משוסעת על פי חתכים שונים ורבים: עדות, מצב סוציו אקונומי, מגדר, וכמובן על פי ההכרה דתית.
מתוך שסעים אלו אני מנסה לבחון אך רק את השסע שבין הציבור החרדי לבין הציבור החילוני (בלי להתייחס בשלב זה לציבור הדתי ציוני שלו מאפיינים אחרים).
ביחס בין החרדים לחילוניים קיימת כמובן אי סימטריה בסיסית.
הציבור החילוני (הרוב בשלב זה), חי על פי נורמה של חיה ותן לחיות, בעוד שהציבור הדתי בשם הציווי הדתי העליון מוכן ואף רוצה לכפות את דעתו על הכלל ומבחינתו החלפת חוקי המדינה בחוקי התורה הינו דבר רצוי ביותר. הקיצוניים שבתוכו מבקשים זאת עכשיו ומייד והמתונים מוכנים לדחות זאת לעתיד (או עד שייווצר רוב) ,משום "דרכי שלום".
והמסנגרים שבתוכם ובתוכנו; (אדם ברוך ז"ל למשל), מנסים להסביר שאין ציבור זה רוצה באמת במדינת הלכה. מדינה כזו לא התקיימה אף פעם ,וספק באם יכולה להתקיים ,ובעצם זוהי משאת נפש אוטופית הדומה במהותה לאמונה בביאת המשיח.
אישית איני קונה גישה זו. הסיבה פרקטית; נציגי הציבור הזה, שלהם הכוח לא שמעו על גישה כזאת, הם כעמיתיהם החילוניים (נציגינו בכנסת שמפקירים אותנו מידי יום בנושא זה), מבינים רק את שפת ההישגים והכוח. מכיוון שכוחם כאמור בקו עליה , די ברור מה צפוי לנו בסופו של יום.
נציגים שוחרי טוב מטעם החרדים פועלים להחזרת נוער ובוגרים חילוניים בתשובה דבר המהווה עבורם מצווה. חלקם רואים בזאת ממש פעולה של הצלת שבויים ;כיוון שכולנו בני עם אחד ואנחנו לטעמם בחזקת "תינוקות שנישבו".
ומהם תינוקות שנישבו? אלו הם החילוניים ;שלא יודעים דבר על אלוהי היהודים ותורתו הקדושה וכל ימיהם מקטנותם הלעיטו אותם בלימודי חול וציונות ובלבלו את ראשם – שלא באשמתם. כן כאלו אנחנו ולא ידענו כלל.
כמובן שהכול נעשה בנועם ובפיתוי (ראה תנועת חב"ד המפוארת), ומתוך רצון להיטיב.

לעשות?

מה אנחנו ,הציבור החילוני, מנסים לעשות.
להכניס "לימודי ליבה" בתוכניות הלימודים שלהם, למנוע קיפוח בני עדות המזרח במוסדות הליטאים, ולנסות להכניסם לשוק העבודה, על גיוס לצה"ל כבר ויתרנו.
כמובן שכל האמור לעיל נכון ומבורך ויש לבצעו לטובתם ולטובתנו, אך השינוי הגדול המתבקש הינו עידוד ויזמה בתחום של היציאה בשאלה.
הפעולה הזו מתחייבת מהיותנו בני עם אחד.
כמו החרדים אף אני אמונתי האתיאיסטית שלימה ואני מבקש להטיף לציבור שלהם (ולייצב את הסימטריה בין החלקים) בזכות לידע,בזכות לחיי חופש ובחירה ,ובהנאה שיש בחיים כאלה.
להוציא משביים את התינוקות, שבאמת שבויים בתוך הגטאות החרדיים בבתי המדרש והישיבות ותחת השגחה מתמדת של "משגיחים", רבנים ומשפחות.
בודדים מבלי שאיש יוכל לפנות אליהם ולהציע להם דרך אחרת.
ואם הם אינם "תינוקות שנישבו" אז מי כן?

איך

איך פונים לציבור הזה בשפתו; איך מניעים אותו לחפש דרך אחרת , איך מציתים ניצוץ שיהפוך ללהבה שתתפשט בתוכו ותגרום לתנועת יציאה בשאלה המונית זו שאלת המפתח.
מעבר להצלת התינוקות שנשבו הללו תייצב התנועה את הרוב היהודי החילוני ותבטיח את קיומו ואורחות חייו, והמניע האנוכי שכאן ברור.
הדרך לביצוע כמובן שאינה פשוטה; מנגנוני התבדלות ו"התקפדות" ששוכללו באלפי שנות גלות ורדיפות יפעלו את פעולתם ותגובתם תהיה חריפה.
סוף מעשה במחשבה תחילה. בשלב זה נחוצים רעיונות ובייחוד מאלה שהם "חרדים לשעבר" או מקורבים לחרדים עצמם ויכולים לדעת מכלי ראשון מהי הדרך הנאותה.
תקדים לכך כבר היה במאה שעברה, במזרח אירופה, שם קמה תנועה המונית של יציאה בשאלה שתרמה להקמת המדינה, ומכאן נישאב השראה.
האם תהיה הענות לאתגר, הלב ממאמן להאמין שלא , כי הרי בדיני נפשות עסקינן – בנפש הילדים החרדים ובקיום אורחות חיי החברה היהודית החילונית כולה.

קול קורא

קול קורא

ומה הלאה, אפילו את השפה והמונחים איני מכיר ואיך אפנה לאדם החרדי שמולי ואסביר לו בצורה משכנעת את עמדתי?
ניסיתי לנסח פניה ראשונה כזו וזו היא התוצאה.
רעיונות יתקבלו בברכה.

חיי חופש

ונשמרתם לנפשותכם

יום שישי; הסידורים כבר מאחורי רק עוד אחד חביב נותר; היום אני מוציא את דניאל נכדתי מהגן .

יחד עם אמהות אבות וסבתות אחרים אני ממתין לפתיחת השער. כשאני נכנס דניאל מקבלת אותי בשמחה אנו אוספים את חפציה וכבר לאחר מספר צעדים היא מבקשת שאשא אותה על ידי.